פסק-דין בתיק ת"ק 008956/02

התובע הגיש תביעה כנגד פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ובה עתר למתן צו לאכיפת חוזה, פיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת חוזה ופיצוי בגין פגיעה בכבוד התובע ובשמו הטוב. התובע הגיש תביעה כספית על סך כולל של 13,000 ש"ח.

לטענת התובע, ביום 28/10/01,  רכש מהנתבעת מכשיר טלפון נייד מסוג "יונדאי" בסניף הנתבעת בחנות "אופיס דיפו" בחולון, ונדרש לשלם סך של 1,499 ש"ח.

לטענת התובע, הוא מסר בידי נציגת הנתבעת את כרטיס האשראי שלו על מנת לבצע את התשלום. באותו מעמד נמסר לו כי החיוב הראשון, מתוך שלושה חיובים, הינו בסך של 500 ש"ח, וכי תשלום זה ינוכה בחשבונו בבנק כבר ביום 02/11/01. התובע שאל את הנציגה האם ניתן לדחות את התשלום הראשון ליום 02/12/01, ומשנענה בשלילה ביטל את האפשרות לתשלום באמצעות כרטיס אשראי, ושילם בו במקום סך של 1,500 ש"ח במזומן.

התובע קיבל חשבונית מס וחוזה חתום בינו לבין הנתבעת.

במחצית מאי 2002, נותק מכשיר הטלפון של התובע לשיחות יוצאות, התובע פנה לנתבעת לברר את סיבת הניתוק ונמסר לו כי הניתוק בוצע מאחר והתובע לא שילם עבור המכשיר. נמסר לתובע כי באם יציג קבלה על התשלום ששולם כטענתו, יחובר המכשיר בשנית.

הנתבעת ערכה בירור, ובסיומו טענה כי לא שולם על ידי התובע דבר ועל כן ביום 27/05/02, נותק המכשיר לחלוטין.

מס' ימים מאוחר יותר פנה התובע אישית למשרדי הנתבעת בגבעתיים, ולאחר דין ודברים שהתפתח במקום עם נציגי הנתבעת הוא נדרש לעזוב את המקום ואף הוזמנה משטרה על מנת שתסלק את התובע מהמקום.

התובע דרש מהנתבעת כי תתנצל על עוגמת הנפש שגרמה לו ועל הפגיעה בשמו הטוב והודיעה כי אם לא תעשה כן בתוך זמן שקצב לה - יגיש תביעה לביהמ"ש.

הנתבעת לא  התרצתה ועל כן הוגשה התביעה דנן.

עד כאן טענות התובע בכתב התביעה.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע ולפיהן הוא שילם את חובו באמצעות כרטיס האשראי.

הנתבעת טענה כי היה על התובע לשלם סך של 1,499 ש"ח עבור המכשיר, התובע אכן ביקש, בתחילה, לבצע את התשלום באמצעות כרטיס אשראי ועל כן הופקה לו קבלה על מנת שיחתום על גביה, וזו תוגש לחברת האשראי לשם אישור העסקה בהעברת התשלום לנתבעת.

התובע חתם על הקבלה ובסיום העסקה קיבל לידיו חשבונית המעידה על ביצוע העסקה בכרטיס האשראי.

בתחתית החשבונית שצורפה על ידי הנתבעת לכתב הגנתה צויין כי התשלום הנ"ל יגבה בשלושה תשלומים באמצעות כרטיס האשראי.

ביום 06/06/02, הגיע התובע למשרדי הנתבעת, הציג את החשבונית המעידה, לכאורה, על תשלום במזומן ועל כן ביקש את חיבור קו הטלפון.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי עד ליום 25/05/02, אופשר לתובע, לפנים משורת הדין, לקבל שירות אל מכשירו.

לטענת הנתבעת היא עשתה כל שניתן על מנת לנסות ולאמת את גירסת התובע ולפיה שילם במזומן סך של 1,500 ש"ח, אולם, טענה זו לא אומתה על ידה.

כן טענה הנתבעת כי לא קיימת התאמה בין החשבונית שצורפה על ידי  התובע לכתב תביעתו ובין העתק החשבונית שצורפה לכתב הגנתה.

לסיכום נטען על ידי הנתבעת כי התובע ביקש לשלם את חובו באמצעות כרטיס האשראי וכי בסופו של דבר מבירור שנעשה עם חברת האשראי, בסמוך לאחר חתימת החוזה, נמסר על ידי חברת האשראי כי לא יכבדו את ההוראה.

העידה בפני מטעם הנתבעת נציגתה אשר מכרה לתובע את המכשיר ואשר ביצעה את העיסקה עמו. אותה נציגה, אשר עשתה עלי רושם מהימן, לא זכרה את פרטי האירוע, ומכל מקום טענה כי לא מצאה בסופו של יום סך של 1,499 ש"ח מיותרים כפי שעולה מגירסת התובע.

עד כאן טענות הנתבעת.

העידו בפני התובע, וכן חברו מר אברהם ברוך.

מר ברוך הגיש תצהיר מטעמו ובו תמך בגירסת התובע במלואה.

ברם, מעדותו בפני עלה כי בעת שהתובע התעניין במכשירים הסתובב העד בחנות.

לקראת ביצוע התשלום, הבחין בתובע כשהוא משלם במזומן עבור המכשיר. יצויין כי בעת שהעד העיד בפני בעניין זה, הוא נראה לי מהסס קמעה.